המתנה לאוטובוס במרכזית באר שבע

אתמול (17.7.2022), בוקר יום ראשון, הגעתי במסגרת תפקידי לתחנה מרכזית באר שבע, במטרה להגע משם למחנה אריאל שרון, הלא הוא ״עיר הבה״דים״. התהליך כלל המתנה לאוטבוס, שארכה בערך כשעה.

התחנה הייתה עמוסה ומלאה חיילים, וכדי להגיע אליה נסעתי ברכבת שהייתה גם היא גדושה בחיילים. התרגשתי ושמחתי לראות את הפרצופים המחייכים של חיילי הצבא שלנו, בדרכם לשבוע חדש בבסיס. 

החיילים שלנו מגיעים מכל קצוות הארץ, שונים ומגוונים, אך בליבם- אחדות, והם מתלבשים דומה. 

בתחנה המרכזית אכלתי כריך ״מק׳דונלדס״ ואפילו ראיתי בית עסק שמחפש עובד חדש... 

שנת לילה מלאה

הלילה (17.5.2022- 18.5.2022) ישנתי שנת לילה מלאה. לילה שלם של שינה!

לעוקבים האדוקים שביניכם, תוכלו להכזר שבלילות שקדמו ללילה הזה, לא ישנתי כראוי, לכן השינה הייתה ערבה לי במיוחד.

חוויה עתידית של אורח קבוע - דן אמסלם

דן אמסלם | מערכת האתר

אבא מגיע לאכול ומזון ולשתות. מאוד טעים אבל איפה?

בגרונימן. 8. שזה בית קפה נחמד מאוד צמוד צמוד  למחנה הצבאי שבו אני משרת.

בבית הקפה יש:

1.  כריכים וכעכים
2. קפה ומאפה
3. מאפים
4. טרופית (נאבד להם הקשים)
5. פיצה. לא כשר בכלל. אבל זה לא משנה לפעמים כן

הוא יגיע ונאכל אחד מהפריטים. לא יודע מתי, אני מחכה עכשיו הוא עדיין לא בא למה?

דן

דן.

כמעט לא לישון

היום, ה17.5.2022, או שבעצם אתמול, ה16.5.2022, כמעט ולא ישנתי, אבל בסוף כן. יצאתי לבלות בעיר בחברת אדם אחד, ובמשך שני לילות סיימתי כל בילוי בשעה 5:00 לפנות בוקר, בעיה אחת הייתה- נדרשתי להתייצב בצבא בימים שעקבו את אותם הלילות. 

אמנם נהניתי, אך אין לזלזל בערכה של שנת לילה מלאה, ואני אשקר אם אגיד שהדבר לא פוגע לי בתפקוד. בנוסף, אכלתי קוסקוס עם מרק בחדר האוכל ואפילו תפסתי תנומה קלה לאורך יומי הצבאי. 

אעדכן מית אוכל "להשלים" את כל אותן שעות השינה.

חוויה עתידית של אורח- דן אמסלם- שמירות

דן אמסלם | מערכת האתר

אני ממש עצוב

מחר, יום שני (9.5.2022) יש לי שמירות אוף. זה עלה על פגישה חשובה נורא נורא ואין לי שום שמץ של שום מושג מה לעשות.

לא נחמד.

שמירות זה:

1. לשמור על המחנה הצבאי ברמת אביב השקטה והקטנה באינטרוולים של 4 שעות למשך 24 שעות שזה ה-מון.
2. להיות תמיד מוכן ובתוך הבסיס (בלי ללכת משם)
3. לישון בתנאים הומניטריים נחותים.
4. להיות עצוב.
5. להיות חייל, מסופר ללא זקן.
6. להיות חייל טוב (חייל שטוב לו)

לקום בבוקר עייפה

היום, יום ראשון ה8.5.2022, קמתי בבוקר בשעה שבע (7:00).

כשהתעוררתי הרגשתי עייפה, כאילו אני רוצה דווקא ללכת לישון, לא להתעורר!

אצרף תמונה

ארוחת צהריים בחדר האוכל הצבאי

היום, ה2.5.2022, ירדתי כמה דקות אחרי השעה 12:00 בצהריים, לחדר האוכל שבבסיס שלי. היו שני סוגים של תפוחי אדמה, פתיתים, ועוד מאכל אחד מיוחד....

אצרף תמונה. 

המאכל המיוחד הוא גזר מבושל יחד עם אננס משומר. מדליק!

קבלת מחזור חודשי (לא בפעם הראשונה)

כעת השעה היא בערך 18:30 ואני נמצאת במנוחה במצב מאוזן מהשעה 10:00. לקחתי כבר 4 כדורים נוספים. ראיתי סדרה דוקומנטרית על המוסד- שבהם הסבירו איך הם מרגלים. אכלתי קוסקוס, שתיתי מים. 

ארוחת ערב שישי עם חברי משפחה- בעיצומה

הערב, ה29.4.2022, אני נמצאת בארוחה משפחתית עם חברים של המשפחה.

אני יושבת עם המחשב הנייד ליד השולחן. ההאוכל טעים והשיחה קולחת. אצרף תמונה. סיפרתי לכולם על הבלוג. כולם התעניינו. איזה יופי. 

מימין לשמאל- נילי, יאפ, שחר, נועה, תמר (אמא שלי), צחי (אבא שלי) ורם. אני כמובן במרכז

חוויה של אורח- דן אמסלם על כאבי אזניים

דן אמסלם| מערכת האתר

עמידה בטקס יום השואה בצבא

היום, יום ה, ה28.4.2022, חל יום השואה. לכבוד יום השואה, עמדנו כולם על הדשא בטקס. הטקס התחיל בערך 10 דקות לפני הצפירה אז עמדנו דום וחיכינו. כשהגיעה הצפירה כבר הרגשתי מיומנת ומוכנה, אז יופי שחיכינו! 

לאחר מכן קצינים לתפארת ממערך דובר צה"ל קראו קריאות יזכור וחיילת נהדרת שרה את השיר המקסים של הזמרת אפרת גוש "לראות את האור". 

לבסוף הקריאו את ברכת הרמטכ"ל ליום השואה, ושרנו את התקווה בעודנו מביטים בדגל, שהיה בחצי התורן. אם הייתה לי ביקורת על הטקס, היא הייתה חוסר הגיוון בטקסטים, שלפי דעתי היו דומים מידי אחד לשני. בנימה רצינית (יותר) אוסיף שהשואה מעציבה אותי מאוד.

יום טיול כיף בחיפה

ביום רביעי האחרון, ה20.4.2022, נסעתי עם חבריי אודי שניידר ומיכאל קליין לעיר חיפה. יצאנו ברכבת בסביבות השעה 10:30. ברכבת כמעט נקלענו לקטטה עם יושביי הקרון. אחר כך הלכנו לאכול בשוק תלפיות, ואכלנו. אחר כך עשינו עוד דברים. לבסוף, מיכאל חזר לתל אביב ואני ואודי ישבנו על ספסל חיפאי ודיברנו. בסוף של הסוף, אכלנו חומוס מהסופר ונסענו הביתה. היה כיף מאוד! אין כמו בילוי עם חברים ביום חופש מהצבא

פיגוע חבלה וטרור במרכז תל אביב

שלשום, ביום חמישי (7.4.2022), בערך בשעה תשע בערב, אירע פיגוע ברחוב דיזינגוף בתל אביב. המחבל ירה, הרג שלושה ופצע נוספים. נשמע מאוד לא נעים. כולם פחדו, ונסעו במוניות מפני שהמחבל נמלט מהזירה והסתובב ברחובות תל אביב. לנהג המונית שלי קראו עאבד. הרחובות היו ריקים יחסית כשחזרתי הביתה. צלמי חדשות צילמו את כל ההתרחשות מאוד מקרוב, בעזרת מצלמות לשידור בטלויזיה.

וואו! זה היה לא סימפטי, ואני מקווה שדבר דומה לא יקרה שוב בקרוב

מפגש עם זמר מפורסם וניצול (שורד) שואה

 האם תצליחו לזהות מה משותף לבניה בכל התמונות?

לפחד מפיגוע

בימים האחרונים פחדתי מפיגוע. פחדתי למות, והרגשתי רע כי יש ערבים תמימים שלא עשו רע לאיש. 

ביקור בטעות ביום הפתוח של החוג לספרות של האוניברסיטה העברית

אתמול, (יום רביעי ה 30.3.2022) הגעתי לספריית בית אריאלה עם חבריי נדב ואיתמר, ובמקרה הגענו ליום פתוח של החוג לספרות באוניברסיטה העברית. המרצים היו נראית לבביים והקורסים נראו מעמיקים ומעניינים במידת מה (לאוהבי הסוגה).  מהר מאוד- הלכנו משם.

הפעלה מחודשת של הבלוג

לפני 6 דקות (8:55), יום חמישי, ה 31.3.22, הפעלתי מחדש את האתר אחרי חודש וחצי בו נבצר ממני להכנס אליו. אני מאושרת לחזור מיד לעבודה 

ליווי חברה לגניקולוגית ברמת אביב

היום, יום ב (14.2.2022), בצהרים, ליווי את מייא הררי חברה שלי לתור שהיה לה לגניקולגית דגנית סמואל, ממש בסמוך לקניון רמת אביב, במרחק הליכה של רבע שעה מהבסיס שלנו. השעה הייתה נעימה, ורמת אביב הירוקה הייתה ירוקה. שמחתי ללוות אותה ולהתאוור מעט, ולראותאת השכונה הכה יפה בה אני משרתת.

זיתים בחדר האוכל

הבוקר, יום שני (14.2.2022), ניגשתי לחדר האוכל בבסיס שלי, העמסתי לחמגשית שלי כמות גדולה מאוד של זיתים, ביצה קשה אחת וקצת טחינה (שלא אכלתי בסוף). 

צילום אודישן לחבר קרוב